לצאת לעצמאות זה לא משהו שעושים בראש שקט. זה לא תהליך שמתחיל בביטחון ונגמר בתשואה. זה מתחיל ברעד.
אני זוכרת את היום שיצאתי לדרך. לא היו לי קשרים, לא הייתה לי מפה, ובטח שלא הייתה לי מישהי שתסביר לי איך בונים עסק. היו לי רגליים רועדות וחלום שלא הרפה ממני.
ובכל זאת, הלכתי.
למה? כי גיליתי משהו חשוב: הרעד הזה לא אומר שאת לא מוכנה. הוא אומר שאת בדיוק במקום הנכון. הרעד הוא הסימן שמשהו גדול מתחיל לקרות. לא בכדי הרגליים רועדות דווקא לפני הצעד הראשון, ולא אחריו.
הנה דבר שלמדתי על הדרך: נשים שמצליחות לא מפסיקות לפחד. הן פשוט לא מניחות לפחד להחליט במקומן. הן עושות את הצעד הראשון עם כל הרעד שבו, ואז עוד צעד, ועוד אחד.
ויש עוד משהו, הן לא הולכות לבד.
זה הדבר שהכי חסר לנשים שיוצאות לדרך: לא ידע, לא כסף, לא ניסיון. הדבר שהכי חסר זה מישהי שתגיד לך "אני מכירה את המקום הזה, עברתי אותו, ואני איתך."
את לא צריכה להמתין עד שהרעד יעבור. את צריכה לעשות את הצעד עם הרעד שבו. ואם יש מישהי לידך שמכירה את הדרך, הצעד הזה קל יותר.
כי היא ראויה לזה. גם כשקשה. גם כשמפחיד. במיוחד אז.
רוצה להכיר מקרוב ולשמוע על הדרך? נשמח לראות אותך בשיחת היכרות ללא עלות, שלחי הודעה ונקבע.
